פסק-דין בתיק ת"ק 1008-09

1.         התובעים הגישו כנגד הנתבע תובענה כספית לתשלום סך של 25,000 ש"ח, בגין תשלום יתר ששילמו לנתבע וכן בגין עגמת נפש שנגרמה להם, כפי שיפורט להלן.

2.         תחילתם של ההליכים בתביעה קודמת שהגישו התובעים ואדם נוסף (גיסו של התובע מס' 1), כנגד הנתבע וחברה נוספת ששמה "ראשונטורס 2000" (להלן: " ראשונטורס"), במסגרת תיק אזרחי 1030/07, אשר התנהל בביהמ"ש השלום בדימונה (להלן: "התביעה הקודמת").

            ביום 24.02.2008 ניתן פסק דין בתביעה הקודמת במסגרתו הורה ביהמ"ש על דחיית התביעה שהגישו התובעים וגיסו של התובע מס' 1 וחייב אותם לשלם הוצאות לחובת הנתבע וחב' ראשונטורס, בנוסח הבא:-

"התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 יום..." (ההדגשה שלי - ע.ר.) .

3.         במסגרת התביעה שבפני, טוען התובע מס' 1 (להלן: "התובע"), כי הוא שילם לנתבע את ההוצאות ביתר, שכן לשיטתו התשלום ששילם לנתבע אמור היה להוות פירעון לא רק לסכומים שנפסקו לזכות הנתבע, אלא גם לסכומים שנפסקו לזכות חברת ראשונטורס. התובע הוסיף וטען כי כתוצאה מתשלום היתר ששולם לנתבע, חברת ראשונטורס פתחה נגדו תיק הוצאה לפועל, ונקטה נגדו בהליכים, לרבות הליכי מאסר, וכתוצאה נגרמה לו עגמת נפש מרובה.

אין מחלוקת כי נדחתה טענת "פרעתי" שטען התובע, במסגרת הליכי הגביה שנקטה חברת ראשונטורס, והתובעים נאלצו לשלם לה את הסכומים המלאים שנפסקו לזכותה. 

            במסגרת התובענה שבפניי נטען כי התובע שילם לנתבע במזומן, בסה"כ 11,550 ש"ח, במקום עסקו של הנתבע במאפיית " דרכי נועם", בשני תשלומים, במועדים כדלקמן:-

            ביום 14.04.2008 - סך של 7,500 ש"ח;

ביום 15.04.2008 - סך של 4,050 ש"ח.

4.         מנגד, טוען הנתבע כי מדובר במזימה שלא היתה ולא נבראה, וכי מעולם לא קיבל תשלום כלשהו על חשבון הסכום שנפסק לזכותו. במהלך שנת 2010 (לאחר הגשת התביעה), פתח הנתבע תיק הוצאה לפועל כנגד התובעים לגביית סכומי ההוצאות שנפסקו לזכותו. התובע הגיש בקשה בטענת "פרעתי" ואולם בקשה זו לא התבררה עד עתה.

5.         התיק הועבר לטיפולי לאחר שהתברר תחילה בפני כב' השופט אילן בן דור, לאחר מכן הועבר התיק לכב' השופט עמית כהן, אשר פסל עצמו מלשבת בדין.

6.         מטעם התובעים - העיד התובע מס' 1 בלבד;

            מטעם הנתבע - העידו הנתבע, עו"ד איתן ברקאי, אביו של הנתבע ועובדת במאפייה.

            כל אחד מבעלי הדין הגיש מסמכים התומכים בטענותיו.

7.         לאחר ששמעתי טענות בעלי הדין בפני, שמעתי העדויות ועיינתי במסמכים שהוצגו ע"י הצדדים, מצאתי להורות על דחיית התביעה, לאור כך שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו, ברמה הדרושה במשפט אזרחי.

8.         מהראיות שהוצגו בפני, ניתן לקבוע כי עסקינן בגרסאות סותרות. הכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראיה". קרי, נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע (הוא המוציא מחברו).

ודוק: "...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" [ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981].

ראו גם: ע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט' (4) 221 - 239:

            "...תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מאויינות....